גל און – קיבוץ השומר הצעיר
ישוב בירכתי השפלה, ובקרבת הרי יהודה.
נוסד ביום י”א בתשרי, תש”ז – 6 באוקטובר 1946, מוצאי יום כיפור, על אדמת הקרן הקיימת, וקם בכספי קרן היסוד.
קיבוץ גל און התיישב על הקרקע יחד עם עשרה ישובים נוספים בדרום ובנגב.
השם גל און מסמל את רוח המייסדים, המתיישבים, שמצאו עוז בנפשם ועלו לסביבה זו רבת הסכנות.
במלחמת הקוממיות, בשנת תש”ח – 1948 – שימש קיבוץ גל און בסיס לצה”ל לקראת כיבוש בית גוברין הקרובה .
קיבוץ גל און נמצא כ-200 מטר מעל פני הים (כ-20 ק”מ מחופו) והוא אחד מיישובי המועצה האזורית ‘יואב’.
הגבעה עליה שוכן הקיבוץ היא ליד נחל גוברין, שהוא יובל של נחל לכיש.
מכיוון שהאזור שייך לאקלים ‘הים תיכוני קיצוני’ כמות המשקעים בינונית.
בגלל ריחוק האזור מחוף הים ומקומו על גבול הרמה הלחות נמוכה וכמות הטללים זעומה.
ההיסטוריה של מייסדי הקיבוץ מתחילה בתנועת הנוער הציונית של השומר הצעיר בפולין
ראשוני המייסדים (9 עולים) הגיעו לארץ בינואר 1939.
9 אלה הקימו את היסוד לקיבוץ השומרי האחרון שהצליח לצאת מפולין לפני מלחמת העולם השנייה.
הריכוז הראשון של הקבוצה היה בקיבוץ עין המפרץ.
כשהקבוצה הגיעה ל-30 איש, פרקו את מסגרת הגרעין בעין המפרץ ויצאו לנס ציונה לגבעת מיכאל, שהיתה אז מושבה מפגרת מאד.
בנס ציונה עבדו בפרדסי הסביבה ובסלילת כבישים.
מצבם הכלכלי היה בכי רע. אולם, במוצאי יום כיפור 1946, עלה הגרעין על הקרקע כאחד מ-11 הנקודות שיישבו את הנגב.
כוח אדם נוסף לגרעין המייסד, הגיע לקיבוץ עם עלייתם של ניצולי השואה שהגיעו ארצה עם האוניה ‘יציאת אירופה – בשנת 1951 הגיעו ראשוני גרעין של חניכי השוה”ץ בארה”ב.
עם כל הקשיים שהיו לחברי הגרעין, אלה שנשארו בנו את ביתם בקיבוץ, הקימו משפחות, והיום אחרי 60 שנות קיבוץ הם נמנים עם ותיקי הקיבוץ.
בקיץ 1961, קלט הקיבוץ גרעין ישראלי שהתחברו עם בני גילם ילידי הקיבוץ.
גם הם בוגרי קינים של השומר הצעיר בארץ.
עם הזמן קלט הקיבוץ קבוצה לא גדולה של צעירי מפ”ם מאורוגוואי וכמעט כולם בנו את ביתם בגל און.
בני הקיבוץ הראשונים נולדו עוד בנס ציונה. רבים מבני הקיבוץ בנו את ביתם בגל און, אבל רבים עוד יותר מפוזרים ברחבי הארץ והעולם.
כמו כן, חינך הקיבוץ חברות נוער רבות, שזכו לחינוך והשכלה, עולים חדשים וילידי הארץ.
בשנות ה-2000 מצא הקיבוץ את עצמו במצב כלכלי ודמוגראפי לא טוב.
אי לכך, נערך הקיבוץ לשינוי באורחות החיים, והוחלט ברוב גדול של החברים להיכנס לצורת חיים שונה, ל’רשת ביטחון’.
המעבר איזן במידה רבה את המצב הכלכלי, אבל לא את המצב הדמוגראפי.
בני הקיבוץ אינם מצטרפים לחברות בקיבוץ, אבל לאחרונה נשארים בנים רבים כתושבים ועובדים בענפי המשק בשכר.
שנים רבות היה מצבו הכלכלי של הקיבוץ לא פשוט, למרות שלרשותו עמדו שטחי קרקע נרחבים, אבל לא ניתן לעבדן בגלל מחסור חמור במים.
במקום נמצאה רק באר מקומית שהפיקה כ-60,000 קוב בשנה ולרוב שימשה בעיקר למי שתייה ושימוש יומיומי.
רק עם סיום ‘המוביל הארצי’ יכול היה הקיבוץ להרחיב את עיבודי הקרקע.
עוד בראשית יישוב הקיבוץ על הקרקע הוקם מפעל לייצור פטישים.
בימים ההם היה זה המפעל הראשון בארץ שייצר כלי פלדה בשיטה המקובלת בעולם.
כעבור שנים הוא נסגר והיה אף מפעל לייצור ארגזים שאף הוא שבק חיים ואחרי חיפושים לתעשייה מצאו מפעל מאווררים ברמלה, שעמד למכירה בשם ‘נחת רוח’.
במשך שנים עמד מפעל זה בעמדה כלכלית חשובה במשק, עד שסין החלה להציף את השוק במאווררים יותר זולים.
המפעל עבר אז לייצור מנועים בגדלים שונים, אולם גם מפעל זה נכנע לסין ונסגר.
כיום, מתקיים הקיבוץ בעיקר מחקלאות ומשכורות חברים שעובדים מחוץ לקיבוץ.
אין תעשייה וישנה הפרדה בין המשק לקהילה. את המשק מובילים רכזי משק ואת הקהילה מובילה הנהלה שבראשה מנהל/ת קהילה.
המשק מעסיק יו”ר שכיר המייעץ לקיבוץבאורחות החיים, בעיקר בכלכלה ושיוך דירות.
בארכיון הקיבוץ חומר רב על תולדות הקיבוץ והמעוניין להעמיק בו מוזמן לבקר
רשמה: צפורה הורביץ
